"חילוט הינו אחד האמצעים המרכזיים במאבק נגד הלבנת הון והוא מיועד לפגוע ביכולתו של העבריין לעשות שימוש בפירות שהושגו כתוצאה מן העבירות הפליליות שביצע"
קיימים שני מסלולי חילוט אפשריים כאשר האחד הוא ההליך הפלילי והשני הוא ההליך האזרחי.
חילוט בהליך האזרחי, לפי ס' 22 לחוק איסור הלבנת הון:
חילוט יתקיים במקרים בהם יש צורך לחלט רכושו של אדם שלא ניתן להגיש כנגדו כתב אישום.
חילוט יתקיים במקרים בהם כבר ניתנה הרשעה בהליך הפלילי והסתיים ההליך.
חילוט בהליך הפלילי, לפי ס' 21 לחוק איסור הלבנת הון:
מוגשת בקשת החילוט עם כתב האישום, הדיון בה מתקיים לאחר הכרעת הדין וההחלטה ניתנת עם מתן גזר הדין.
המנגנון הקבוע בס' 21(ה) לחוק מאפשר לבית המשפט להעביר את הליך החילוט הנדון בהליך הפלילי להליך אזרחי.
ההבדל המהותי בין שני מסלולי החילוט הינו היקף הרכוש הניתן לחילוט:
ההליך הפלילי מאפשר חילוט רכוש בשווי הרכוש הקשור בעבירה ואילו ההליך האזרחי מאפשר חילוט רכוש אשר קשור לעבירה בלבד.
בפרשה אשר נדונה בפני בית המשפט ביום 11.04.2016 נקבע כי שינוי "טכני" של התנהלות ההליך בפן הדיוני איננה משנה את הפן המהותי של ההליך.
ולכן אין זה אומר שאם בית המשפט קבע את העברת הדיון להליך האזרחי משיקולי נוחות ויעילות דיונית,
אזי תחול עליו הוראת החוק הנוגעת להליך האזרחי ותהיה הקלה בהיקף החילוט.
עוד קבע בית המשפט כי צמצום כזה של היקף החילוט איננו עומד בקנה אחד עם ההוראה בס' 21(ה) לחוק ואיננו מתיישב עם תכליתו.