בפרשה זו נתבקשה ארכה להגשת ערעור על החלטת הוועדה להטלת עיצום כספי לפיה הוטל על המבקשת עיצום כספי בסך 20,000 ₪.
הבקשה הוגשה לבית המשפט כשמונה וחצי חודשים מהמועד בו יכולה הייתה המבקשת לערער על החלטתה של הוועדה להטלת עיצום כספי. זאת כאשר בתקופה שקדמה להגשת הבקשה לבית המשפט הגיש בא כוחה של המבקשת בקשות שונות לוועדה, ביניהן בקשה לעיון חוזר בהחלטת הוועדה אשר נדחתה על ידי יו"ר הוועדה.
פרשה זו נדונה בפני בית המשפט ביום 19.3.17 כאשר השאלות שעמדו בפני בית המשפט ואותן נדרש לבחון היו: האם המבקשת הצביעה על "טעם מיוחד" המצדיק ארכה להגשת ערעור, האם אמנם הייתה הסכמה מפורשת או משתמעת לארכה המבוקשת, האם המגעים שהיו, ככל שהיו, או הבקשה לעיין מחדש בהחלטת ועדת העיצומים מצדיקים את הארכה המבוקשת.
בית המשפט קבע כי לא נוהל כל משא ומתן בין הצדדים ולא התנהל כל הליך של עיון חוזר, אלא "מסע שתדלנות חד צדדי מצד המבקשת". עוד קבע בית המשפט כי המבקשת עשתה שימוש באמצעים תמוהים כגון פניות בטלפון ודוא"ל אל בעלי תפקיד מנהלי בעלי סמכות מעין שיפוטית.
מסקנת בית המשפט הייתה כי המבקשת לא הצביעה על "טעם מיוחד" המצדיק מתן ארכה להגשת הערעור על החלטת וועדת העיצומים. וזאת בחלוף 9 חודשים מהמועד האחרון בו הייתה יכולה לערער על החלטת הוועדה.
בית המשפט החליט לדחות את בקשת המבקשת למתן ארכה להגשת ערעור, אף מבלי לבחון את סיכויי הערעור.