החובה של הבנק לנהוג בסבירות ובתום-לב

משלא הובהר בפגישה ואף לאחריה על אילו חוקים עוברת החברה, פנתה החברה אל בית המשפט לשם קבלת צו מניעה שיאסור על הבנק לסגור את חשבונה.
בבית המשפט החברה אף טענה כי כוונתו המוצהרת של הבנק היא לסגור את כל חשבונות הבנק של נותני שירותי המטבע וזאת ללא בחינה אינדיבידואלית של המקרים. נקודת המוצא היא שהבנק לא יכול לסרב בצורה בלתי סבירה לתת שירותי בנקאות ללקוח (ס' 2(א)(2)(א) לחוק הבנקאות). מסעיף החוק אנו למדים שעל הבנק להציג חשש סביר אחרת פעולותיו אינן סבירות.
בית המשפט חוזר בשלב זה להגדרות 'ניכיון שיקים' כפי שבאו לידי ביטוי בפרשת אביגדור. הוא מזהה כעת שבפעולות החברה לא היה רכיב של סיכון ועל כן אינן עונות על הגדרת ניכיון שיקים. עולה החשד שכל מטרתה של העסקה היא להשתמש בחשבון המבקשת כצינור להעברת כספים במקום הבנק במקרים בהם לקוחות החברה נתקלים בקשיים מול הבנקים שלהם.
לאור האמור נראה שלבנק אכן היה יסוד סביר להניח שהחברה עושה פעולה אסורה בעת שהודיעה לה על הכוונה לסגור את חשבון הבנק שלה.
כעת נפנה לבחון האם הבנק עמד בדרישה לפעול בתום-לב. הבנק הודיע מראש לחברה שיש בכוונתו לסגור את חשבונה, לאחר מכן הוא התעלם ממנה במשך כ-3 חודשים, לא נענה לבקשתה להעלות את הכתב את הבסיס החוקי לטענותיה ולבסוף הודיע על סגירת החשבון.

רק בהגיעו לדיון הראשון בבית המשפט חשף הבנק את טענותיו והצביע על החיקוקים שכביכול החברה עברה עליהם.
מכל האמור הגיעה בית המשפט למסקנה שלנוכח הפקדות שיקים בסכומים ניכרים, לזמן פירעון מידי ללא כל רכיב סיכון שעמדה לפני החברה, היה לבנק יסוד סביר להניח שמתבצעת בחשבון החברה פעולה הקשורה להלבנת הון. עם זאת, לנוכח התנהלותו של הבנק מול ההחברה לכל אורך הדרך נראה שהבנק לא פעל בסבירות ובתום לב בעת שהודיע לחברה על סגירת החשבון, כמצופה מתאגיד בנקאי.

סוף דבר – התובענה התקבלה באופן חלקי, כך שהבנק יהיה מנוע מלסגור את חשבון הבנק של החברה, כל עוד החברה תפעל בו בהתאם לתעודת רישום לנותן שירות מטבע שקיבלה.