ע"פ 4316/13 מדינת ישראל נ' רמי חג'אמה.
המערער הורשע בביצוע עבירות שונות, ביניהן עבירות לפי חוק איסור הלבנת הון, שורה של עבירות מס ושיבוש הליכי משפט. בהמ"ש המחוזי גזר עליו עונש של שלוש שנות מאסר בפועל, מאסר מותנה, קנס של 750,000 שקל ותשלום של 3.7 מיליון שקל.
בשנים 2006-2002 עסק המערער בניכיון שיקים וניכה שיקים בהיקף של כחצי מיליארד ש"ח. הוא מעולם לא נרשם אצל רשם שירותי המטבע ולא דיווח לרשות לאיסור הלבנת הון על עסקאות החייבות בדיווח בהיקף עצום של 117,500,000 ש"ח. בהתאם לכך, הורשע בעיסוק במתן שירותי מטבע בלא רישום וכן עשיית פעולה ברכוש במטרה שלא יהיה דיווח או כדי לגרום לדיווח בלתי נכון. בנוסף, הורשע המערער בעבירות מס שונות ובעבירה של שיבוש הליכי משפט.
בית המשפט העליון דחה את הערעור שהגיש המערער על תוצאת גזר הדין, ומנגד קיבל את הערעור של המדינה בנוגע לקלות העונש. השופט דנציגר בחר להדגיש בפסק דינו את חומרתה של העבריינות הכלכלית, ובכלל זה עבירות של הלבנת הון והעלמת מס, באומרו כי:
"במסגרת ההתמודדות עם תופעת הלבנת ההון ולנוכח החשש כי שירותיהם של נותני שירותי מטבע ינוצלו על ידי גורמים עברייניים כדי להסתיר את מקור הונם האסור ולהקשות על האפשרות להתחקות אחר פעולותיהם, נקבע בחוק איסור הלבנת הון כי נותני שירותים אלו חייבים ברישום מסודר ובחובות דיווח קפדניות. קיומן של חובות אלו נועד לאפשר פיקוח על תנועות הון והוא תנאי הכרחי לקיום אפקטיבי של החוק ולהגשמת תכליתו".
בהמ"ש הוסיף כי: המערער "עסק למעלה מ-8 שנים בניכיון שיקים וניכה שיקים בסך של כחצי מיליארד ש"ח תוך שהוא מתעלם מן החוק ומסתיר את פעילותו, בגינה הפיק הכנסות עתק בסך של עשרות מיליוני שקלים (34.5-12.3 מיליון ש"ח), שאף אותן הסתיר מן השלטונות". בהמ"ש קבע כי פעולותיו של המערער פגעו באינטרס הציבורי, ובערך החברתי המוגן שביסוד חוק איסור הלבנת הון וכי מעשיו גרמו לנזק משמעותי לקופת המדינה.
לאור האמור, קבע בהמ"ש כי יש להחמיר בעונשו של המערער כך שתקופת המאסר שלו תעלה ל4 וחצי שנים (לעומת 3 שנים לפני הערעור). שאר רכיבי גזר הדין נותרו על כנם.