1. הסכם הלוואה שנפרע באמצעות שיקים, המנוכים ע"י המלווה
2. פיצול עסקאות בין מקבלי שירותים שונים, ופיצול עסקאות בין נושא משרה בחברה לבין החברה
בביקורת אשר נערכה בחברה, בעלת רישיון למתן שירותי מטבע, נמצא, בין היתר, כי העסק עוסק בניכיון שיקים ובמתן הלוואות. זאת ועוד, נמצא כי העסק לא העביר דיווחים על פעולות בלתי רגילות לרשות, ובכלל זאת:
• ביצוע עסקאות בהמחאות אשר נמשכו מאותו חשבון, ואשר המועדים שנרשמו בהם פרושים לאורך מספר ימי עסקים רצופים.
• ביצוע עסקאות בהמחאות מאותם חשבונות ע"י לקוחות שונים, לכאורה, באותו היום.
• מספר עסקאות ניכיון של המחאות השייכות לגורם אחד, אשר פוצלו בין מקבלי שירותים שונים בסכומים גבוהים, וכן פיצול עסקאות בין נושא משרה בחברה לבין החברה.
כנקודת מוצא, טען המפר כי אינו מבצע עסקאות ניכיון החייבות בדיווח אלא עוסק במתן הלוואות, בגינן אין חובות לפי הצו.
בהחלטה שנתנה הועדה להטלת עיצומים נקבע כי יש להבחין בין עסקת המקור לאמצעי התשלום. לעניין סעיף 11ג(א)(5), שאלת עסקת המקור, דהיינו האם מדובר בהלוואה אם לאו אינה מעלה ואינה מורידה מסוגיית אמצעי התשלום (היינו אם מדובר בעסקת ניכיון או לאו). כלומר, יכול שיהיה הסכם הלוואה שנפרע באמצעות שיקים, אולם ברגע שהשיקים מנוכים ע"י המלווה, נכנסת עסקה זו לגדר סעיף 11ג(א)(5) לחוק, כפעולת ניכיון.
לאור האמור, דחתה הועדה את הטיעון שמדובר בהחזרי הלוואות וראתה בכל הפעילויות המנויות בדו"ח הביקורת כעסקאות ניכיון לפי סעיף 11ג(א)(5) לחוק.
לעניין פיצול עסקאות בין מספר מקבלי שירות, וכן פיצול בין החברה לבין נושאי משרה בה, קבעה הועדה כי היה על המפר לדווח על פעולות אלו כפעולות בלתי רגילות בהתאם לסעיף 6 (ב) לצו.
לעניין הפרת חובת דיווח בלתי רגיל, טענת המפר בעניין זה כי אילולא נעשה הפיצול, סכום העסקה לא היה מגיע לרף הדיווח, לא התקבלה, שכן פיצול פעולות יש בו לכשעצמו להוות פעילות בלתי רגילה, בייחוד כאשר הדבר נעשה בין חברה למנהלה ובסמיכות זמנים מובהקת.
הטענה לפיה סכומי הפיצול לא הגיעו לרף הדיווח אין בה לכשעצמה להכהות את היות הפעילות בלתי רגילה:
ראשית לחובת הדיווח הלא רגיל נקבע רף. שנית, ללקוח יכולות להיות מספר סיבות שבמסגרתן הוא ירצה לפצל פעולות (מה גם שיתכן שהלקוח אינו מודע לרף הדיווח בגין הפעולות).
נותן השירות אינו יכול לדעת באופן וודאי מה השיקולים מאחורי פעילות חריגה. על כן ההסבר שהפיצול ברישום (פעם חברה ופעם מנהל החברה) נעשה מטעמים טכניים, אינו יכול לפטרו מחובת הדיווח, וטענתו זו נדחתה.
סכום העיצום הכספי שהוטל במקרה זה עמד על 150,000 ₪.