בית המשפט הורה על סגירת חשבון בנק שנעשו בו הפקדות ומשיכות מזומנים בסכומים גבוהים

בית המשפט המחוזי קבע כי החלטת הבנק המורה על סגירת חשבון הבנק הינה סבירה בנסיבות בהן נעשו בחשבון הבנק הפקדות ומשיכות מזומנים בסכומים גבוהים, בתכיפות שאינן מתאימות לחשבון של מוסד שמנהל בית ספר, מבלי שניתן הסבר לכך, וכאשר הדבר נעדר היגיון כלכלי או עסקי.

העובדות וטענות הצדדים

התובעת, רינסנס בית ספר בע"מ המנהלת בית ספר במזרח ירושלים (להלן: "התובעת"), עתרה לביהמ"ש כנגד בנק מסד בע"מ (להלן: "הבנק"), על מנת שיורה לבנק שלא לסגור את החשבון המנוהל על ידה בבנק, וכן יחייב את הבנק להנפיק לה פנקסי שיקים.

לטענת הבנק, בחשבונה של התובעת הייתה התנהלות בלתי תקינה וזאת כאשר נמשכו שיקים ללא כיסוי מתאים, כאשר הפקדות נגדיות בוצעו במזומן או בשיקים לאחר הצגת השיקים לפירעון.

כמו כן טען הבנק, כי בחשבון במהלך 2012 בוצעו משיכות חריגות של כספים, ובכלל זאת בוצעו הפקדות במזומן, ומשיכת הכספים בסמוך ליום ההפקדה. חרף פניותיו, לא קיבל הבנק הסברים לאופן התנהלות החשבון, ולפיכך, הודיע לתובעת כי חשבונה נחסם לקבלת שיקים.

בהמשך, על רקע המשך הפעילות החריגה של משיכת והפקדת מזומנים בחשבון בסכומים גבוהים, המציא הבנק לתובעת הודעה בכתב, לפיה הואיל והפעילות בחשבון אינה מתנהלת בהתאם להצהרות בהסכם פתיחת החשבון, הם מתבקשים להפסיקה לאלתר, שאם לא כן הבנק יאלץ לסגור את החשבון.

התובעת מצידה, לא השיבה בענייניות לשאלות שהפנה הבנק בנוגע לאופן ניהול החשבון ונקטה בגישה תוקפנית לפיה הבנק מפלה אותה לרעה ללא צידוק. כל שצוין בפני הבנק הוא שמדובר בהלוואות בעלים, אשר מסולקות באמצעות התקציבים המתקבלים ממשרד החינוך. לטענת הבנק, פעילות מעין זו אינה תואמת את ההצהרות שניתנו במסגרת פתיחת החשבון.

מאחר והפניות לתובעת לא הועילו וזאת לא שינתה מדרכה והמשיכה לנהל את החשבון בצורה שאינה עולה בקנה אחד עם מסמך פתיחת חשבון הבנק, הודיע הבנק כי הוא עתיד לסגור את החשבון תוך 30 ימים. לטענת הבנק, כל פעולותיו נעשו כדין, כאשר בהסכם פתיחת החשבון מצוין במפורש כי הבנק שומר לעצמו את הזכות ליתן או לא ליתן פנקסי שיקים, וללקוח אין זכות שמורה לקבלם, אף אם קיבלם בעבר. לטענת הבנק, טרם נקיטה בצעד של אי מתן שיקים וההתרעה על סגירת החשבון, נתן הבנק לתובעת הזדמנויות רבות להסביר את התנהלותה, לרבות באשר למקור הכספים.

עוד טוען הבנק, כי בנסיבות המקרה דנן שמורה לו הזכות לסגור את החשבון לאור הוראות סעיף 2(א) לחוק הבנקאות (שירות ללקוח), תשמ"א-1981 (להלן: "חוק הבנקאות"), וכן חלות עליו חובות סטטוטוריות מכוח דיני איסור הלבנת הון ומימון טרור, המחייבות אותו לעקוב ולפקח על פעולות בחשבון הלקוח, ולדרוש הבהרות במקרה של פעילות חריגה, ולא לאפשר קבלת שירותים בנקאיים מקום שנתינתם עשויה להיות מנוגדת לדין ולהוראות בנק ישראל.

עמדת בנק ישראל

על מנת לבחון את הדברים ביקש בית המשפט את תגובת בנק ישראל. בתגובתו, עמד המפקח על הבנקים על תפקידיו של תאגיד בנקאי כ"בריח התיכון" של משטר איסור הלבנת הון ומימון טרור, ועל חובות התאגיד הבנקאי לזיהוי הלקוח והכרתו, חובות בקרה וניטור, וכן חובות דיווח לרשויות החוק על פעולות חשודות של הלקוח.

לגופו של עניין, סבור הפיקוח על הבנקים כי בנסיבות העניין – כאשר בחשבון מבוצעות הפקדות ומשיכות מזומנים בסכומים גבוהים, פעולות שאינן אופייניות לחשבון של בית ספר על פי עמדת הבנק הנתבע, ולאור הוראות החוק כי פעולות שכאלה יכולות להיחשב כפעילות בלתי רגילה, וכאשר לא ניתן הסבר או אסמכתא, הרי ש"הפעלת שיקול דעתו של הבנק עובר להחלטתו לסגור את חשבון החברה מצויה במתחם הסבירות".

עמדת הרשות לאיסור הלבנת הון

הרשות לאיסור הלבנת הון התייחסה אף היא למקרה ופירטה את המצב החוקי הרלוונטי, תוך שציינה כי על פי צו איסור הלבנת הון (חובות זיהוי, דיווח וניהול רישומים של תאגידים בנקאיים למניעת הלבנת הון ומימון טרור), תשס"א-2001 (להלן: "הצו"), ובהתאם להוראות ניהול בנקאי תקין 411 בנושא מניעת הלבנת הון ומימון טרור וזיהוי לקוחות של המפקח על הבנקים(להלן: "נוהל 411") [שהיה בתוקף עד לאוגוסט 2014 וכלל הוראות דומות לאלה שבצו], חלות על תאגיד בנקאי חובות להכיר את הלקוח באופן מעמיק, ולבחון את הפעולות המתבצעות בחשבון ולהחליט האם הפעולות מתאימות לסוג החשבון ולאופי הלקוח, וכן לבחון את נאותות מקורות הכספים בחשבון. הוראות נוהל 411 מחייבות את התאגיד הבנקאי שסבור כי פעילות הלקוח אינה עולה בקנה אחד עם צפיותיו או אם קיים חשש לגבי מקור הכספים, לדרוש מהלקוח מסמכים ולנטר את הפעילות באופן מוגבר. כך גם קובע נוהל 411 כי "אי היענות של הלקוח למסור פרטים הנדרשים למילוי הוראות הצו, הוראה זו ונהלי התאגיד הבנקאי שנקבעו על-פה, וכן יסוד סביר להניח כי פעולה הקשורה להלבנת און או לימון טרור, או יישום מדיניות התאגיד הבנקאי… יחשבו כסיבה לסירוב סביר פתיחת חשבון וניהולו…" (הוראה 24). זאת ועוד המפקח על בנקים הביע עמדתו כי מטרת הוראה 24 היא ליתן לבנק כלים להפסקת ניהול חשבון או אי ביצוע פעולה בהתקיים אחד או יותר התנאים המפורטים בסעיף.

לגופו של עניין ציינה הרשות כי אין לה נתונים לגבי המקרה הספציפי וכי בכל מקרה אין היא מוסמכת למסור במסגרת הליך אזרחי פרטים מהמאגר, אשר מטופלים על ידי גורמים אחרים. על דברים אלה חזר גם נציג הרשות לאיסור הלבנת הון ומימון טרור שהוזמן לדיון על מנת לוודא שאכן כך הדבר.

 הכרעה

השאלה המרכזית הדרושה הכרעה הינה האם פעל הבנק כדין, בהתאם לחובותיו הסטטוטוריות, למניעת הלבנת הון ומימון טרור, כשביקש לסגור את חשבון התובעת בשל הפקדות ומשיכות חריגות, וסרב להנפיק לה פנקסי שיקים; או שמא, כפי שטוענת התובעת, פעולותיו של הבנק נבעו ממניע פסול הנובע מאפליה.

סעיף 2(א) לחוק הבנקאות קובע הסדר מיוחד בנוגע לכריתתו של חוזה בנקאי, וקובע כי בנק לא יסרב סירוב בלתי סביר ליתן שירותים שונים, ביניהם פתיחת חשבון וניהולו, כל עוד החשבון ביתרת זכות, והלקוח עומד בתנאי ההסכם בינו לבין הבנק בקשר לניהול החשבון. ככל שהלקוח אינו עומד בתנאים אלה, רשאי הבנק לסרב להמשיך ולאפשר ללקוח לנהל את החשבון. בהתאם להוראות סעיף 2(ד) לחוק הבנקאות, הדרכים העומדות לרשות הבנק להוכיח את סבירותו של הסירוב אינם בגדר רשימה סגורה וממצה. עוד נקבע, כי העלמת עובדות מהותיות מהבנק ביחס לפעולות שבוצעו בחשבון, כך למשל הפקדה של סכומים חריגים, עשויות להוביל למסקנה שהלקוח לא פעל בדרך מקובלת ובתום לב בקיום התחייבויותיו כלפי הבנק. הלקוח עשוי להיתפס כמי שהפר את חובת האמון שלו כלפי הבנק, דבר העשוי להוות סיבה סבירה לסגירת החשבון.

בפסיקה הוכרו מקרים שונים בהם נחשב הסירוב לסביר, למשל מקרים של התנהגות בלתי הוגנת או רשלנית מצד הלקוח בניהול חשבונו, באופן הגורם נזק לבנק או לציבור – בין אם מדובר בפעילות בלתי חוקית הקשורה להלבנת הון, מימון טרור, פעילות ספקולטיבית וכיוצא באלה. נטל ההוכחה לסבירות הסירוב מוטל על הבנק, ועל הבנק להצביע על מעשים ופעולות קונקרטיות שיש בהם כדי להצביע על קיומו של חשש ממשי. יחד עם זאת, הבנק איננו צריך לנהל חקירה ולא לנקוט פעולות אכיפה מחמירות יתר על המידה, ואין להטיל עליו להוכיח את הדברים ברמת ההוכחה הנחוצה במשפט האזרחי, קרי מאזן ההסתברויות, אלא ברמה פחותה ממנה .

צו איסור הלבנת הון (חובות זיהוי, דיווח וניהול רישומים של תאגידים בנקאיים למניעת הלבנת הון ומימון טרור), תשס"א-2001 (להלן: "הצו"), מטיל על תאגיד בנקאי הן חובות של קבלת מידע והן חובות דיווח, שנועדו לאתר פעילויות חריגות שעלולות (אם כי לא בהכרח), להצביע על פעולות הקשורות להלבנת הון או מימון טרור. יצוין, כי חובות אלה הוטלו על הבנקים, נוכח העובדה כי פעילות הלבנת הון ומימון טרור מבוצעות במקרים רבים באמצעות המערכת הבנקאית, ולכן מציבות את הבנקים בחזית המאבק, כמי שאמורים להצביע על כל פעולה חשודה , למשל במקרים של הפקדת כספים לצורך מימון טרור או הלבנת הון. במקרה הנדון, כאשר על פי הדברים נראה שקיימות הפקדות במזומן בסכומים גבוהים ומשיכות כעבור מספר ימים, ללא מתן הסבר או אסמכתא מניחה את הדעת למקור הכספים או למה הם משמשים, כאשר לכאורה נראה שמדובר ב"מכבסת כספים" במוסד שמשמש כבית ספר במזרח ירושלים, כאשר לא סביר שמועברים למוסד חינוכי סכומי כסף גבוהים, ממקורות לא מזוהים, חלקם בתחומי הרשות הפלסטינאית, כספים שמופקדים במזומן ונמשכים כעבור זמן קצר.

בצו נקבעו פעולות שעל תאגיד בנקאי לבצע בטרם יפתח חשבון ללקוח, וכן תוך כדי ניהול החשבון. פעולות אלה נועדו לקבלת מירב הפרטים על הלקוח ועל אופי פעילותו, באופן שיאפשר להצביע על "נורות אדומות" לפעילות חריגה. עוד מטיל הצו על הבנק חובות דיווח לרשות המוסמכת על כל פעולה חריגה, וקובע חובת דיווח על כל פעולת הפקדה או משיכה של מזומנים בסכום של 50,000 ₪ ומעלה [סעיף 8(א)(1) לצו], וכן חובת דיווח על פעילות בלתי רגילה של מקבל השירות, אשר מוגדרת בסעיף 9 לצו כ"פעילות שעל פי המידע המצוי ברשות התאגיד הבנקאי, התעורר אצלו חשש שהיא קשורה לפעילות האסורה לפי חוק איסור הלבנת הון או חוק איסור מימון טרור".

סעיף 2א לצו שכותרתו "הכר את הלקוח", מפרט את חובת התאגיד הבנקאי לביצוע הליך של הכרת הלקוח בטרם פתיחת החשבון, וכלשון הסעיף:

"2א. (א) לא יפתח תאגיד בנקאי חשבון ולא יבצע פעולה שאינה נרשמת בחשבון, בלא שזיהה את מקבל השירות ובלא שביצע לגביו

'הליך של הכרת הלקוח' לפי מידת הסיכון שלו להלבנת הון ומימון טרור; לעניין זה 'הליך של הכרת הלקוח' – בין השאר בירור מקור הכספים, עיסוקו, מטרת פתיחת החשבון או ביצוע הפעולה, הפעילות המתוכננת בחשבון…

(ב) תאגיד בנקאי יקיים בקרה שוטפת בהתייחס להליך של הכרת הלקוח שביצע עם תחילת ההתקשרות…".

יצוין, כי סעיף 2א לצו הוסף במסגרת תיקון שנכנס לתוקפו ביום 2.8.14, כאשר עד לאותו מועד, ובמועדים הרלוונטיים לענייננו, חלו הוראות אלה על תאגידים בנקאים מכוח הוראות ניהול בנקאי תקין 411 בנושא מניעת הלבנת הון ומימון טרור וזיהוי לקוחות של המפקח על הבנקים (להלן: "נוהל 411"), שעיקריו יפורטו להלן.

נוהל 411 מטיל על הבנק חובות לגיבוש מדיניות ונהלים בנושא איסור הלבנת הון ומימון טרור, שיאפשרו קבלת מידע רב על הלקוח ופעולתו הצפויה, ובאופן שניתן יהיה לאתר פעילות חריגה.

הוראה 14 לנוהל 411 קובעת חובת מעקב שוטף, ולפיה על הבנק לעקוב אחר הפעילות בחשבון, כדי להחליט אם היא עולה בקנה אחד עם ציפיותיו לגבי הפעילות בחשבון ועם היכרותו את הלקוח, פעילותו העסקית ופרופיל הסיכון שלו, ובמידת הצורך לבדוק גם את נאותות המקורות הכספיים בחשבון. עוד נקבע, כי תאגיד בנקאי יאתר פעילות חריגה, ויבחן באופן מוגבר האם קיים הגיון כלכלי או עסקי בפעולות מורכבות או בפעולות הנבנות באופן בלתי רגיל.

כאשר תאגיד בנקאי סבור כי פעילותו של לקוח אינה עולה בקנה אחד עם ציפיותיו לגבי הפעילות בחשבון או כאשר קיים חשש בנוגע למקור הכספים, על הבנק לפעול בהתאם לנהליו הפנימיים ולדרוש מסמכים והבהרות, וכן לבצע ניטור מוגבר, ובמקרים המתאימים לדווח לרשות על פעולה בלתי רגילה לפי סעיף 9 לצו.

יצוין, כי על פי נוהל 411 על הבנק לקבוע נוהלים להגדרת חשבונות בסיכון גבוה, כאשר אחד הפרמטרים הרלוונטיים הוא עסק עתיר פעילות במזומנים.

הוראה 24 לנוהל 411 שכותרתה "אי-הענות של הלקוח" קובעת כי "אי היענות של הלקוח למסור פרטים הנדרשים למילוי הוראות הצו, הוראה זו ונהלי התאגיד

הבנקאי שנקבעו על-פיה, וכן יסוד סביר להניח כי פעולה קשורה להלבנת הון או למימון טרור, או יישום מדיניות התאגיד הבנקאי, כאמור בסעיף 41, יחשבו כסיבה לסירוב סביר לפתיחת חשבון וניהולו ולמתן שירותים למבצע פעולה שאינו רשום כבעל או כמורשה חתימה בחשבון … במקרה כאמור ישקול התאגיד הבנקאי לדווח לרשות המוסמכת על פעולה בלתי רגילה…".

יצוין, כי על פי עמדת המפקח על הבנקים בקובץ שו"ת מיום 17.2.13 "מטרת סעיף 24 להוראה 411 היא ליתן בידי התאגיד הבנקאי את הכלים להפסקת ניהול חשבון או לאי ביצוע פעולה בהתקיים אחד או יותר התנאים המפורטים בסעיף".

יודגש, החובות המוטלות על התאגיד הבנקאי הן מכוח הצו והן מכוח נוהל 411, הן חובות דיווח בלבד, כאשר הבנק אינו מוסמך לקבוע אם אכן מדובר בפעילות של הלבנת הון או מימון טרור, אלא כל שעליו לעשות הוא לדווח לרשות, שהיא המחליטה מה לעשות עם המידע המועבר לה, האם להעביר המידע לגורמי חקירה נוספים וכדומה. כמו כן רשאי הבנק במקרים כפי שפורט לעיל, להפסיק את פעילות הלקוח, כאשר סירוב הבנק ליתן שירות ללקוח צריך כאמור להיות סירוב סביר.

ומן הכלל אל הפרט

בחינת הראיות בתיק זה מלמדת כי הוכח שהיו פעילויות חריגות בחשבון – הפקדה ומשיכה של מזומנים בסכומים גבוהים ובסמיכות, והתובעת לא טרחה להוכיח את מקורם או את השימוש שנעשה בהם, ובכך כשלה. בנסיבות אלה מדובר בפעולות חריגות שאינן מתאימות לחשבון מסוג זה של מוסד חינוכי שמנהל בית ספר, שלא היה בבסיסן הגיון כלכלי או עסקי. דבר זה מחזק את החשש שמדובר בהלבנת הון אסורה או בכספים שמיועדים למימון טרור. התעלמות מראיות אלה הינה בגדר עצימת עיניים, שכן ככל שלא מדובר היה בהלבנת הון או במימון טרור או בפעילות חריגה אחרת שצריכה הייתה להדליק "נורה אדומה" בבנק – מצופה היה שהתובעת לא תתחמק מגילוי המקורות הכספים והמצאת אסמכתאות. העובדה שהתובעת מסתירה את מקורות הכספים, רק מחזקת את החשש שמדובר בפעולות אסורות ובלתי סבירות בנסיבות העניין.

החלטת הבנק, מתבססת על בחינת ההתנהלות בחשבון לאורך תקופה ארוכה, וזיהוי פעילות בלתי רגילה שמעלה חשש לפעילות אסורה. לפיכך קבע בית המשפט כי הבנק הוכיח כי פעל כדין ובסבירות ובהתאם לחובותיו הסטטוטוריות. מנגד, התובעת לא עמדה בנטל להוכיח כי פעולות הבנק נבעו ממניעים זרים הנגועים באפליה.

סוף דבר

בנסיבות העניין, כאשר נעשו בחשבון הפקדות ומשיכות בסכומים גבוהים של מזומנים, בתכיפות, מבלי שניתן הסבר לכך, וכאשר הדבר אינו מתיישב עם אופי החשבון ונעדר היגיון כלכלי או עסקי, ולאור החובות המוטלות על הבנק, הבנק פעל כדין ובסבירות, והחלטתו שלא ליתן לתובעת שיקים ולסגור את החשבון הינה בגדר סירוב סביר.

‏לפיכך התביעה נדחתה.