תא (ת"א) 60553-06-13 ג'וסטו עסקי מתכת בע"מ נ' בנק הפועלים בע"מ
פסק – הדין נע סביב השאלה האם לבנק שמורה הזכות להטיל מיוזמתו מגבלות על חשבון הבנק של חברה העוסקת בניכיון שיקים.
החברה המדוברת הינה חברה פרטית העוסקת בתחום ניכיון השיקים, החברה מורשית להעניק שירותים שונים בהתאם לסעיף 11ג(א) לחוק איסור הלבנת הון.
לאחר כשנתיים בהם החברה מנהלת חשבון עסקי בבנק הודיעה לפתע מנהלת המחלקה העסקית בבנק כי בכוונת הבנק למנוע מהחברה את המשך קבלת השירותים הבנקאיים אותם קיבלה. במיוחד התבקשה החברה להימנע מהפקדת שיקים המשוכים על חברה בע"מ בסכום העולה על 20,000 ש"ח ושיקים המשוכים על אדם פרטי בסכום העולה על 50,000 ש"ח. הבנק הודיע לחברה שבמקרה של הפקדת שיק שכזה לא תותר משיכת מזומן תמורתו.
לאור האיום הממשי על עסקיה של החברה היא פנתה לבית-המשפט על-מנת לקבל צו עשה המורה לבנק להמשיך ולכבד את פעילותה העסקית וזאת ללא מגבלות כלשהן בדבר הפקדת שיקים או משיכת מזומנים.
בנק רשאי לסרב לתת שירותים בנקאים רק אם מדובר בסירוב סביר, נטל ההוכחה לכך מוטל על הבנק
בתגובה לפנייה לבקשת הצו מבית המשפט הסביר הבנק את נימוקיו, הבנק טען כי החברה: מבצעת פעולה של פדיון שיקים (להבדיל מניכיון), שחשבונה משמש כצינור לגורמים פליליים, מתחמקת מדיווח על-ידי נטילת שיקים בסכומים נמוכים מחובת הדיווח וביצעה עסקה סיבובית באמצעות נותן שירותי מטבע אחר.
בית-המשפט קבע שמתן צו כדרישת החברה מערב איזון בין שני שיקולים עיקריים: האחד, סיכויי התביעה –
כלומר האם עולה מהתובענה שאלה רצינית המצריכה דיון, או שמא מדובר בתביעת סרק. השני, מאזן הנוחות בין הצדדים – כלומר האם הנזק שייגרם לחברה אם לא יינתן הצו גדול יותר מהנזק שייגרם לבנק אם כן יינתן הצו.
נקודת המוצא היא שהבנק לא יכול לסרב בצורה בלתי סבירה לתת שירותי בנקאות ללקוח (ס' 2(א)(2)(א) לחוק הבנקאות). מסעיף החוק אנו למדים שעל הבנק להציג חשש סביר אחרת פעולותיו אינן סבירות.
מפסיקה של בג"ץ (5305/10) אנו למדים שניכיון שיקים הינו עסקת מכר בה הממכר הוא השיק. העוסק בניכיון שיקים קונה אותו מבעליו ועל פי רוב המכירה היא בתמורה לסכום הנקוב בשיק בניכוי סכום כלשהו. הסכום שנוכה משקף את עלות הפירעון המוקדם ואת הסיכון הכרוך בכך. הבנק אומנם טען לכך שהקבלות המהוות עדות לניכיון מהסכום המלא הן מזויפות, אך כל עוד לא הוכיח הבנק את חשדותיו לגבי זיוף לא קם עול החשד הסביר.
עדותו של נציג הבנק ממחישה כי למעשה לבנק לא היה כל בסיס להטלת המגבלות. מדובר היה בעסקאות בעלות תשתית כלכלית ברורה. הבנק לא הצליח להסביר למה לדעתו עסקאות הניכיון המדוברות קשורות להלבנת הון. ועל כן נראה שהחברה עברה את השלב הראשון – הוכחת סיכוי התביעה.
מרגע שהבנק לא הוכיח יסוד סביר לפעולותיו כבר מאזן הנוחות נוטה באופן מובהק לטובת החברה. אך המשיך בית-המשפט ומצא כי הנזק שייגרם לבנק מהמשך פעולות החשבון קטן מהנזק שייגרם לחברה לו תופסק פעילות העסקית מכיוון שמשמעות פעולה זו היא קריסתה.
סוף דבר – הבקשה התקבלה. הבנק ייאלץ להמשיך לכבד את חשבון הבנק של החברה. הבנק ייאלץ לשלם לחברה בגין ההליך המשפטי החזר הוצאות בסך של 30,000 ₪